קרמר נ' לוח ידיעות אחרונות בע"מ

החלטה

1.בפניי בקשה לעיון חוזר (9.9.13) בהחלטה שניתנה ב- 27.8.13, עת חוייב התובע בהוצאות בסך 6,500 ₪ בבקשה לתקון התביעה (בקשה שהגיש ב- 29.4.13; "ההחלטה").

טוען התובע כי ההחלטה ראויה לעיון חוזר משאינה מידתית, בהשוואה להחלטות מקבילות והן בנסיבותיה המיוחדות של הבקשה והמבקש.

ב"כ המבקש ערך השוואה של כ- 100 החלטות בבתיה"ד, בבקשות לתקון כתבי טענות שאמנם אינם מחקר אמפירי אך מאפשרות להתרשם מהמדיניות הנהוגה בבתיה"ד ובמותב וכי הסכום שנפסק "בממוצע עומד על פחות ממחצית(!)" מההחלטה.

כך מתבקש עיון חוזר גם "לאור השינויים המינוריים" שידרשו מהמשיבה, שכן "התיקון אינו מכיל 'ראש נזק' נוסף או עילה חדשה במובן הרחב של המונח, אלא אך פריטי שכר נוספים בעילה קיימת", כך שלרכיבים הפיקטיביים שבתביעה נוספו – 2.

כך ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות העולות מהתביעה ומתצהירו, כי פוטר בגיל מתקדם, כי פיטוריו רוששו אותו והוא "מתקיים בדוחק (ואין זו מליצה בלבד)" בעוד שהמשיבה הינה תאגיד רב כוח ועוצמה כלכלית, מה שהצדיק בעבר השאת הוצאות גבוהות במיוחד על המעסיק שהתנגד בחות"ל כמשיבה לבקשה דומה (ע"ע 300145/98 א. סוזי ואח' נ' א. בטחון אזרחי בע"מ).

משכך ביקש שלא לפגוע באפשרותו להמשיך ולנהל תביעתו ע"י הפחתה משמעותית של ההחלטה ולחלופין, דחייתה לסוף ההליך, כמקובל.

בנימה אישית הוסיף ב"כ המבקש כי "אך חסד אנושי יעשה ביה"ד עם המבקש אם יקבל את בקשתו זו, שלא חטא ולא עוול" וכי ההחלטה החריגה נוטלת ממנו ומבני משפחתו, את פרוסת הלחם מפיהם ממש (ערה"ש, "ואווירת החג תהפוך למספד בשל עניין זה" והוא סמוך ובטוח שלא לכך כיווון ביה"ד).

המבקש צרף טבלה בה סקר 25 החלטות.

2.המשיבה בתגובתה (17.9.13) עתרה לדחייתה והדגישה כי בהחלטה נדחתה טענת התובע בדבר גילוי מאוחר של עובדות חדשות ונקבע כי בהכירו היטב את תלושי השכר – לא היה כל נימוק והצדקה לתקון כתב התביעה.

המשיבה לא ערכה השוואה עם כ- 100 החלטות ואף לא בדקה את הנספח לבקשה, אך לא נהיר מדוע לא סקר המבקש את כל אלה שלטענתו בדק, עולה החשד כי לא בכדי "הסתירן" מביה"ד. כך בשנים האחרונות הוגדל סכום ההוצאות שפוסק ביה"ד, והוא תלוי גם בנסיבות חמורות, כפי שהיה כאן.

ולנימה האישית שהוסיף המבקש ובשפה מליצית – הפנתה המשיבה לנטען בהגנתה כי מפעיל המבקש עם אשתו שנים רבות עסק. ההחלטה מאוזנת וסבירה ואין מקום לשנותה.

3.בתגובתו (30.9.13) לפיה הטילה המשיבה ספק במצוקתו הכלכלית, צרף המבקש תצהיר אליו צרף דפי שערוך רכוז יתרות מ- 30.9.13 לחשבונו הפרטי והעסקי, המעידים שמצבו הכלכלי רחוק מלהיות משופר בלשון המעטה.

המבקש חזר על בקשתו להפחית משמעותית הסכום שבהחלטה ולחלופין, לדחות ההחלטה לגבי שיעורם לסוף ההליך כמקובל בביה"ד.

4.ביום 21.11.13 הגיש התובע בקשה למתן החלטה בבקשתו ומשכך ניתנת החלטתי ובקציר האֹמר:

א.לא אתייחס ל"מחקר" שערך ב"כ התובע, לתקופתו, למשמעותו ולשאר טענות בהקשר זה.

ההחלטה ניתנה, כעולה ממנה, לאחר שנשקלו כל ההבטים של הבקשה כולל עיתוייה.

ב.אין לשכוח גם כי לא הוגשה בר"ע על ההחלטה ומנגד, כבר קבעה ההלכה – כי אין קיים הליך של עיון חוזר.

ג.ודאי לא ראויה היתה, לאור הטענות (שאכן בשפה מליצית נטענו) למצבו של התובע, כי הוגשה הבקשה דנא ללא תצהיר! ודאי לא היה מקום "להגיב לסָפק" שהביעה המשיבה, כביכול, בתגובתה, ודאי לא בתוכן ה"תצהיר" כפי שהוגש או בצרופות לו – שאין בהם, בכל הכבוד, כדי להצביע על דבר כנטען בבקשה...

ד.ודאי וודאי אין מקום לעתירה החלופית שבבקשה – כביכול מבוקש כי ההחלטה תנתן עם פסה"ד, ואין כך "מקובל" בביה"ד.